הכרעת דין בתיק פ"ל 3266-11-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו שלושה אישומים:

באישומים א' ו-ב' : מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה בזמן פסילה - בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה - עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח - עבירה בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 ונהיגה ברכב שרישיונו פקע למעלה משישה חודשים - עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודה.

באישום ג': מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה רשלנית -   בניגוד לסעיפים 62 (2) +38(2) לפקודה, סטיה מנתיב נסיעה - בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), גרימת תאונת דרכים של נזק וחבלה - בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות בצרוף סעיף 38 (3) לפקודה, נהיגה בזמן פסילה - בניגוד לסעיף 67 לפקודה,  נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה - בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה, נהיגה ללא פוליסת ביטוח -בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

מעובדות כתב האישום עולה ונטען ע"י המדינה כי בימים 07/09/10 ו-10/11/10, בזמנים ובמקומות שונים, נהג הנאשם ברכבו הפרטי, פעם ברכב מתוצרת סובארו ופעם ברכב מתוצרת טויוטה, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רשיון נהיגה תקף, כשתוקף הרשיון פקע ביום 25/02/08, בעוד הוא פסול מלנהוג מתוקף פסילה שהושתה עליו על ידי בית משפט לתעבורה באר - שבע בת 3309/08 למשך 48 חודשים. כאשר לנאשם הודע על ידי איש משטרה ביום 28/12/08 כי נפסל מלנהוג. 

עוד נטען בכתב האישום כי ביום 23/05/10 הנאשם גרם לתאונת דרכים בכך שעל כביש הגישה למחצבות דבירה סטה שמאלה מנתיב נסיעתו לעבר הנתיב הנגדי והתנגש חזית רכבו בחזית הרכב המעורב. כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב והנאשם נחבל בגופו חבלות של ממש.  גם בארוע זה נהג הנאשם לטענת המדינה כאשר הוא פסול לנהיגה, ולאחר שדבר הפסילה הודע לו.

מטעם התביעה העידו: ע.ת/1 - רס"ר אסולין שלומי מתחנת עיירות; ע.ת/2 - פקד ראמי קאסם מימ"ר את"ן; ע.ת/3 - עמי אקשטיין מימ"ר את"ן; ע.ת/4 - מוטי שמריהו מימ"ר את"ן; ע.ת/5 - שי מטרי מימ"ר את"ן; ע.ת/6 - רס"ר יגאל אברהם מימ"ר את"ן; ע.ת/7 - רס"מ שי רצון מאת"ן נגב; ע.ת/8 - רס"ר שמעון כהן מאת"ן נגב; ע.ת/9 - אל הוזייל יוסף, נהג הרכב המעורב בתאונה; ע.ת/10 - רס"מ שמאי שוילי מאח"מ מג"ב דרום; ע.ת/11 - יוסי משה חי מימ"ר את"ן;

  מטעם ההגנה העיד - הנאשם אלהזייל גלאל לעצמו.

1.      בתשובתו לכתב האישום - כפר הנאשם בכל עובדות האישום הראשון.
באשר לאישום השני - הנאשם הודה בכל עובדות האישום למעט ידיעתו על כך שהנו פסול לנהיגה, לדברי ב"כ הנאשם  דבר הפסילה לא הודע לו .
 לגבי האישום השלישי - כפר הנאשם כי במועד האירוע נהג רכבו ברשלנות, כפר בכך שסטה עם רכבו שמאלה וגרם לתאונת דרכים. כמו כן, טען הנאשם כי לא היה מודע לפסילה שהושתה עליו בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע ודבר הפסילה לא הודע לו כדין.

2.      בנוסף לתשובתו לכתב האישום, העלה ב"כ הנאשם מספר טענות אליהן אתייחס בפתחה של הכרעת הדין.

טענה ראשונה - הנאשם טוען כי אינו יודע קרוא וכתוב והחקירות שבוצעו לנאשם היו ללא תיעוד כדין, כמתבקש מסעיפים 2, 4 (א), 7 ו- 8 (3) לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב - 2002 (להלן: "החוק"). לפיכך, חלק מהנאמר על גבי העדויות אינו אמת ולא נאמרו על ידי הנאשם עצמו.

ב"כ הנאשם הפנה לאסופת פסיקה בהם ניתנה התייחסות לחשיבות ההקפדה על חובת התיעוד הנגזרת מסעיפים 7-8 לחוק (ראה ע"פ 8332/05 איסקוב נגד מדינת ישראל, ע"פ 3687/07 מוהנד טוכלי נגד מדינת ישראל,  ע"פ 2285/05 מדינת ישראל נגד חמד, ע"פ 4142/04 יצחק יסקוב נגד מדינת ישראל, ע"פ 5225/03 חאבס נגד מדינת ישראל).

אפנה ראשית ללשון החוק:

 סעיף 7 (1) מתייחס לעבירות המנויות בתוספת.
 התוספת מדברת על עבירות שהעונש המרבי שנקבע להן הוא מאסר עשר שנים או יותר.    המקרה שבפני אינו עומד בדרישת החוק מבחינת הענישה הרלוונטית ככל שהמדובר בסעיף זה.

בסעיף 7 (3) לחוק, ישנה התייחסות לחקירת חשוד בעבירה שאינה מנויה בתוספת, כאשר הוראות סעיפים 8 (2) או (3) או 11 (א) (2) אינן חלות עליה, תתועד בתיעוד חזותי, בתיעוד קולי או בתיעוד בכתב.

 בהקשר לאמור, הרי שסעיף 8 (2) אינו חל על המקרה שבפני, היות שמותר היה לתעד בכתב חקירתו של חשוד בשפה שבה התנהלה דהיינו - עברית וזאת לאור העובדה שהנאשם לאורך כל החקירה דיבר עברית ואף ציין כי מבין את השפה.

סעיף 11 (א) (2) אינו חל על המקרה שבפני, מאחר והוא עוסק בחקירה מחוץ לתחנת המשטרה.  אירוע כזה לא התרחש במקרה דנן.